פסק-דין בתיק ת"א 69529-07

       מבוא         

1.      בפניי תביעת עיזבון ותלויים אשר הוגשה על ידי בראול יקטרינה ובראול אור (להלן: "התובעות"), בנותיה של בראול נדג'דה ז"ל (להלן: "המנוחה") ויורשותיה על פי צו ירושה. התביעה הוגשה בגין נזקי התובעות עקב מותה של אמן המנוחה בתאונת דרכים שארעה ביום 23.03.04, ואשר בעקבות פציעתה בתאונה נפטרה המנוחה ביום 9.4.04. התביעה הוגשה כנגד לוי ארזה, נהגת הרכב הפוגע ומבטחתו אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעות").

2.      המחלוקת בין הצדדים השתרעה בשאלת גובה הנזק בלבד.

3.      המנוחה, ילידת 16.08.1956, הייתה כבת 48 שנים במותה, ועבדה כאחות בבית חולים איכילוב.

4.      המנוחה הייתה גרושה והותירה במותה שתי בנות, בראול יקטרינה, בת 26 במועד התאונה (להלן: "התובעת 1") ובראול אור, ילידת 4.5.1987 שהייתה כבת 17 במועד התאונה (להלן: "התובעת 2"). רק אור הייתה תלויה בפרנסתה באמה המנוחה, שכן יקטרינה הייתה במועד זה כבר אשה נשואה.

בסיס השכר

5.      בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לבסיס שכרה של המנוחה, לצורך חישוב הפיצויים.

התובעות טוענות כי על סמך מסמכים וראיות חיצוניות הוכח מעל לכל ספק, כי המנוחה הייתה עובדת חרוצה, ששאפה להתקדם ואף התקדמה בפועל בתחום הסיעוד הנפרולוגי. המנוחה הייתה עובדת מוכשרת, דוקטור ברפואה, אשר כבר בתחילת דרכה בבית חולים איכילוב השתכרה בכ-25% יותר מהשכר הממוצע במשק. לאור נתוניה האישיים של המנוחה יש לקבוע את שכר הבסיס של המנוחה על סך של 14,000 ש"ח, לאחר ניכוי מס הכנסה, וזאת אף בהסתמך על קביעת בית המשפט בת.א 1897/06 עיזבון המנוחה ליאת אשוש ז"ל נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (להלן:"פרשת אשוש) וכן בת.א 68030/03 עיזבון וייס אברהם ז"ל ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (להלן:"פרשת וייס"), כאשר לדידן של התובעות, עובדות המקרה דנן זהות לפסקי הדין האמורים. התובעות טוענות כי המנוחה הייתה צפויה להתקדם בתפקידה ולהתמנות כאחות בכירה בתחום הנפרולוגיה, כי הממונים עליה היו מרוצים מעבודתה וצפו לה קידום, כי המנוחה הייתה צפויה לקבל קביעות במקום עבודתה וכי עם קבלת הקביעות שכרה היה עולה באופן משמעותי.

עוד טוענות התובעות, כי בכל הזמנים הרלוונטיים המנוחה עבדה, למדה והשתלמה במקצועות הרפואה, כאשר מהדרך בה הלכה ניתן ללמוד בבירור כי תוכניתה העתידית הייתה לקבל הסמכה לרפואה בישראל.

ד"ר אורי בראול, גרושה של המנוחה (להלן: "ד"ר בראול"), העיד כי המנוחה קבלה הסמכה לרפואה ברוסיה, ולאחר סיום למודיה בשנת 1981 עבדה כשלוש שנים בבית חולים. משנת 1985 עבדה כמרצה בקולג' רפואי, ובמספר חברות פרטיות, וזאת עד עלותם ארצה בשנת 1992.

מאז עלותם ארצה, המנוחה לא עשתה הסמכה לעבוד כרופאה בישראל, אך לטענתו הדבר נבע מצורך כלכלי, וכי שהסביר בלשונו: "כי אין אפשרות ללמוד ביחד ז"א פשוט צריך, לא היינו מסוגלים ללמוד בו זמנית, אחד עובד והשני לומד". למרות זאת, לטענתו, היא למדה כל הזמן ואף נגשה פעם אחת למבחן, עוד בטרם התגרשו, אך לא עברה. לאחר הגירושין נאלצה לעבוד, ולא התפנתה לעבור את בחינות ההסמכה, וחייה נקטעו בטרם עת ולפני שהספיקה לממש את הפוטנציאל הגלום בה מהבחינה המקצועית והכלכלית.  

6.      הנתבעות טוענות כי אין דימיון בין פסקי הדין, אותם מאזכרות התובעות בסיכומים, לבין המקרה נשוא התובענה וכי לא הובאה על ידי התובעות כל ראיה בכתב ולא הושמעה כל עדות של נציג בית החולים ממנה ניתן ללמוד כי היה בכוונת בית החולים להעלות את שכרה של המנוחה בעתיד הקרוב או הרחוק. על אף שהמנוחה עברה קורסים שונים - לא הובטח למנוחה קידום מקצועי או קידום בשכר. המנוחה מעולם לא קיבלה הסמכה לרפואה בארץ מאז עלתה בשנת 1992 ובמשך 11 שנים עבדה כאחות סיעודית. התובעות לא הצליחו להרים את נטל הוכחת הטענה לפיה התאונה קטעה תוכניתה של המנוחה לקבל הסמכה לרפואה בישראל. אין חשיבות לכוונות נסתרות שלא היו בצידן צעדים מעשיים. אין ממש בטיעון בדבר הקורסים וההשתלמויות כאינדיקציה כלשהי לגבי תוכניות המנוחה לעתיד וזאת, בין היתר, גם בשל גילה המתקדם של המנוחה [48] ומצבה המשפחתי עובר לתאונה. משכך, לא הונחה על ידי התובעות התשתית הדרושה להוכחת כושר השתכרות המנוחה כרופאה או שכר גבוה יותר כאחות, כבסיס לחישוב, ומשכך יש לקחת כבסיס לחישוב הנזקים את שכרה של המנוחה עובר לתאונה, בהתאם לטופס 106 ותלושי השכר שצורפו. לצורך חישוב הנזק יש להעמיד את בסיס שכרה החודשי של המנוחה על סך של 7,410 ש"ח.

7.         דוד קציר, בספרו פיצויים בשל נזק גוף, [מהדורה רביעית, עמוד 73, פרק 19] מציין כי "קידום מקצועי בעתיד טעון ראיה כלשהי, שעליה יוכל בית המשפט לבסס קביעה חיובית, ובהעדר ראיה כזאת לא תישמע טענה על דבר סיכויי קידום כאלה; וסיכויי עלייתו בדרגה של פלוני, תלויים, כמובן, בכישוריו האינדיבידואליים, שבגדרם יש להביא בחשבון הן את גילו והן את כישרונותיו...כך ישמש עברו של הנפטר, בכל הנוגע להכנסות, כאינדיקציה לעתיד, לרבות התקדמותו האפשרית בשכר, או בדרגה, תוך שימת לב למידה שבה שיקפה הכנסתו ערב הפגיעה, את פוטנציאל ההשתכרות שלו.. ".

אינני מקבלת את הטענה שמועלית על ידי התובעות כי יש להתחשב בסיכויי המנוחה לעבוד כרופאה. מסיבות כלכליות ואחרות, המנוחה לא הוסמכה כרופאה בישראל, ובמשך 12 השנים שחלפו מאז עלייתה ארצה, עבדה כאחות. הטענה כי בגילה, שנים כה רבות לאחר עלייתה ארצה, הייתה מתפנה לעבור את מבחני ההסמכה, קלושה, ואינה נתמכת בראיות אחרות אודות כוונות אלו. מאידך, התובעת אמורה הייתה לזכות בקביעות בסמוך לארוע התאונה, ועל כן יש להניח כי היתה זוכה לשיפור בתנאי השכר. התובעות לא הביאו ראיות קונקרטיות לעניין זה, אך הנחה זו מתבקשת לאור השנים הארוכות שנותרו לתובעת לעבוד עד גיל 67 וקבלת הקביעות.

8.      על פי תלושי השכר, השתכרותה הממוצעת של המנוחה עובר לתאונה, נכון לשנים 2003 ו-2004 (חודשים ינואר-מרץ), הייתה 7,232 ש"ח (לאחר ניכוי מ"ה), ובשערוך להיום [במעוגל] 10,500 ש"ח. בהתחשב בסיכויי הקידום בשכר, לאורך השנים הרבות שנותרו לתובעת לעבוד עד גיל פרישה, בעיקר לאור קבלת הקביעות ובהטבות המעביד, יתבסס חישוב הנזק על שכר חודשי בסך 12,000 ש"ח.

9.      כאמור, רק התובעת אור התגוררה עם אמה במועד התאונה, וזכאית לפיצויים כתלויה, עד הגיעה לגיל 20. בנוסף, זכאית אור ביחד עם אחותה יקטרינה, לפיצויים במסגרת תביעת העזבון. הואיל ואין זהות מלאה בין התלויים ליורשים, יש לערוך חישוב מקביל של נזקי התלויים ונזקי העזבון.

10.     תביעת התלויה

תביעת התלויה משתרעת על שתי תקופות בלבד: עד הגיע אור לגיל 18, ותקופת השירות הצבאי, עד הגיעה לגיל 20.

אין לראות באור כתלויה לאחר תקופה זו.